כמה עולה פסק דין שה-AI המציא? לקחי פרשת Flycatcher ומדריך מעשי לעורכי דין בישראל

38,900 דולר ופסק דין בהיעדר הגנה - המחיר האמיתי של הזיות AI

השימוש הגובר בכלי בינה מלאכותית יוצרת (Generative AI) במחקר ובניסוח משפטי הציב בפני עורכי הדין אתגר אתי ומקצועי מורכב. החלטה שיפוטית נוקבת שניתנה בבית המשפט הפדרלי במחוז הדרומי של ניו יורק (SDNY) בתיק Flycatcher Corp. Ltd. v. Affable Avenue LLC ממחישה את התוצאות ההרסניות של הסתמכות עיוורת על תוצרי אלגוריתמים.¹

במסגרת הליך זה, הגיש בא-כוח הנתבעת כתבי בי-דין, ובהם בקשה לסילוק על הסף, שכללו פסיקות בדויות וציטוטים מפוברקים או מסולפים שיוצרו על ידי שרשרת כלי בינה מלאכותית.² בעקבות התנהלות זו, אשר הוגדרה כחוסר תום לב חמור, נמחקו כתבי הגנתה של הלקוחה וניתן נגדה פסק דין בהיעדר הגנה.³ במקביל, הוטל על עורך הדין חיוב אישי בתשלום שכר טרחת עורכי דין והוצאות בסך של 38,877.59 דולר לטובת הצד שחשף את ההפרה.⁴ פרשה זו מהווה תמרור אזהרה מובהק לקהילה המשפטית כולה, לרבות לעורכי דין בישראל, ומחדדת את גבולות האחריות המקצועית בעידן הדיגיטלי.

ניתוח המקרה: כיצד שרשרת כלי AI הובילה לפברוק 21 אסמכתאות בבית המשפט בניו יורק

הפרשה המשפטית בתיק Flycatcher Corp. Ltd. v. Affable Avenue LLC מציגה תרחיש קיצוני של כשל מתודולוגי בשימוש בכלי מחקר מבוססי בינה מלאכותית.² עורך הדין סטיבן א. פלדמן (Steven A. Feldman), אשר ייצג את הנתבעת Affable Avenue LLC, הגיש לבית המשפט בקשה לסילוק התביעה על הסף.¹ בחינה מדוקדקת של כתב הטענות העלתה כי הוא כלל 13 ציטוטים של פסקי דין שלא היו ולא נבראו מעולם, לצד 8 ציטוטים נוספים שבהם שולבו מובאות ופסקאות מפוברקות שיוחסו לפסקי דין קיימים.²

בדיון ראיות מיוחד שקיימה השופטת הפדרלית קתרין פולק פיילה (Katherine Polk Failla), נחשפה שיטת העבודה שהובילה לתקלה החמורה.² פלדמן העיד תחת שבועה כי שילב מספר כלי תוכנה בתהליך הניסוח: הוא הסתמך על מודולים של בינה מלאכותית במאגר המשפטי vLex לצורך כתיבת הטיעונים, השתמש בכלי Paxton AI לבדיקה ואימות של הציטוטים, ואף נעזר ביישום NotebookLM של Google.² במקום לפעול לפי פרוטוקול של אימות מקורות ראשוניים, עורך הדין יצר שרשרת הסתמכות פנימית בין כלים שונים, שבה כלי בינה מלאכותית אחד "אימת" כביכול את הזיותיו של כלי אחר, מבלי שאדם יפתח ויקרא את פסקי הדין המקוריים.² השופטת פיילה ציינה בהחלטתה כי אופן התנהלות זה דמה ל"מכונת רוב גולדברג" סבוכה ובלתי יעילה, שחשפה חוסר הבנה בסיסי ביחס למגבלות הטכנולוגיה.³

חומרת המקרה החריפה כאשר לאחר חשיפת הכשלים בידי הצד שכנגד, הוצא נגד עורך הדין צו המורה לו להסביר מדוע לא יוטלו עליו סנקציות לפי תקנה 11 לתקנות הפדרליות (Rule 11).² במענה לצו זה, פלדמן לא רק שלא ביצע בדיקה קפדנית, אלא הוסיף וציטט באופן שגוי ומטעה את פסק הדין המפורסם Mata v. Avianca - ההליך המכונן שבו הוטלו לראשונה סנקציות בגין הזיות ChatGPT.² בית המשפט גילה כי הציטוט נלקח למעשה ממאמר חדשותי של משרד עורכי דין שסיכם את הפרשה, ולא מתוך פסק הדין גופו.² רצף זה של שגיאות חוזרות ונשנות, לצד הימנעות מאימות עובדתי, הוכיח לבית המשפט כי אין מדובר בטעות טכנית גרידא או בתקלה רגעית, אלא בהתעלמות שיטתית מחובת הבדיקה המוטלת על בא-כוח המגיש כתבי בי-דין.³

המחיר הכפול: פסק דין לחובת הלקוח וחיוב אישי של הפרקליט בהוצאות

ההשלכות של התנהלות בא-הכוח בפרשת Flycatcher לא הסתכמו בביקורת שיפוטית, אלא הובילו לתוצאות מעשיות מרחיקות לכת בשני מישורים: פגיעה בזכותו של הלקוח להתגונן בהליך, וסנקציה כספית אישית על עורך הדין.⁴

במישור הלקוח, השופטת פיילה לא הסתפקה בהתעלמות מן הציטוטים השגויים או במחיקת הבקשה לסילוק על הסף. בית המשפט קבע כי ההפרות החוזרות ונשנות של תקנה 11, לצד חוסר תום הלב המובהק שהופגן, מצדיקות סנקציה דיונית המביאה להכרעה בהליך ללא בירור טענות ההגנה לגופן (case-terminating sanctions).³ בהתאם לסמכותו הטבועה של בית המשפט, נמחקו כל כתבי הטענות שהגישה הנתבעת Affable Avenue LLC, והשופטת הורתה על מתן פסק דין בהיעדר הגנה (default judgment) נגדה לטובת התובעים.² משמעות ההחלטה הייתה שלילת זכותה של החברה להתגונן לגופו של עניין בתביעת הקניין הרוחני, תוך חשיפתה לחבויות כספיות ניכרות - כל זאת בשל מחדלי הייצוג של פרקליטה, שסירב לבדוק את אסמכתאותיו.³

במישור הפרקליט, נדרש בית המשפט לבקשתו של עורך הדין ג'ואל מקמול (Joel G. MacMull), בא-כוח נתבעת נוספת בהליך, אשר השקיע שעות עבודה רבות באיתור האסמכתאות, בחשיפת הזיופים ובהבאתם בפני השופטת.⁴ בית המשפט הורה על חיוב אישי בהוצאות ובשכר טרחה (fee-shifting) וקבע כי עורך הדין סטיבן א. פלדמן יישא בתשלום.² לאחר בחינת תעריפי שכר הטרחה והפחתה מתונה של עשרה אחוזים, חייב בית המשפט את פלדמן אישית לשלם סך של 38,877.59 דולר לפירמה שחשפה את ההפרה, וזאת בתוך 30 יום ממועד מתן ההחלטה.⁴ פסיקה זו ממחישה כי במקרים של התנהלות פסולה מצד עורך הדין, בית המשפט עשוי להטיל עליו את החיוב בהוצאות באופן אישי, ומציבה מחיר מוחשי להסתמכות על תוצרי בינה מלאכותית ללא בדיקה.⁴

במבחן המשפט הישראלי: מחובת תום הלב ועד חיוב אישי בהוצאות לפי תקנות סדר הדין האזרחי

ההתרחשויות בבתי המשפט בארצות הברית אינן בגדר קוריוז זר, אלא משקפות דילמות משפטיות החלות במלוא עוצמתן גם על עורכי הדין בישראל. הדין הישראלי מספק ארגז כלים נורמטיבי רחב להתמודדות עם מקרים שבהם בעל דין או בא-כוחו מגישים כתבי בי-דין הכוללים אסמכתאות כוזבות, עיוות עובדתי או הזיות אלגוריתמיות.

במישור האתי והמקצועי, חוק לשכת עורכי הדין, תשכ״א–1961,⁵ קובע בסעיף 54 כי "במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט". חובה דואלית זו - כלפי הלקוח מזה וכלפי בית המשפט מזה - מונעת מבא-כוח להציג לערכאה השיפוטית מצגי שווא, ובכלל זה פסקי דין שאינם קיימים או מובאות שסולפו. כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ״ו–1986,⁶ מעגנים איסור מפורש זה: כלל 34(א) קובע כי "לא יעלה עורך דין, בין בעל פה ובין בכתב, טענה עובדתית או משפטית ביודעו שאינה נכונה", וכלל 32(א) מחייב לשמור על יחס כבוד לבית המשפט והגינות דיונית. הסתמכות עיוורת על תוצרי כלי AI ללא אימות מקורות ראשוניים עלולה להפר את חובותיו המקצועיות של עורך הדין ולהקים אחריות משמעתית לפי סעיף 61 לחוק לשכת עורכי הדין, בהתאם לנסיבות המקרה. יש להבחין בין הפרת כלל 34(א), הדורש ידיעה שהטענה אינה נכונה, לבין הפרת חובות מקצועיות אחרות עקב הימנעות מבדיקה.

במישור הדיוני, תקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018,⁷ מעמידות לרשות השופטים כלים מחמירים לריסון שימוש לרעה בהליכי משפט. תקנה 3(ב) מטילה חובה מפורשת על "בעלי הדין ובאי כוחם" לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית, ותקנה 4 קובעת איסור לפיו "לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו". כאשר מוגש כתב טענות המבוסס על פסיקות בדויות, תקנה 42 מסמיכה את בית המשפט למחוק את כתב הטענות כולו או מקצתו, מטעם זה בלבד.

יתרה מזו, פרק י"ח לתקנות מקנה סמכות ישירה להטיל סנקציות כספיות אישיות: תקנה 151(ג) קובעת כי סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר התקנות, "רשאי הוא לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו". כמו כן, תקנה 156 מסמיכה את בית המשפט להטיל הוצאות בגין הארכת הליך שלא לצורך בטענות סרק. בית המשפט העליון כבר עמד על כך שהגשת כתבי טענות הכוללים אסמכתאות בדויות ומטעות עקב שימוש רשלני בבינה מלאכותית עשויה לעלות כדי אותן "נסיבות מיוחדות" המצדיקות חיוב אישי של עורך הדין בהוצאות, שכן הטלת ההוצאות על הלקוח במצב זה עלולה להסב לו עוול כפול.⁸ עם זאת, בהתאם להלכה הפסוקה, חיוב אישי של בא-כוח מחייב זהירות יתרה, והוא מותנה במתן התראה מפורשת מראש והענקת זכות טיעון ממשית לעורך הדין טרם הטלת החיוב.⁹

צ'ק-ליסט מעשי: כיצד "פולי משפט" מסייעת באימות ובבקרת אסמכתאות

הלקח המרכזי מפרשת Flycatcher ומפסיקת בתי המשפט בישראל הוא שאין תחליף לאחריות המקצועית של עורך הדין.⁸ סביבת עבודה המנגישה את המקורות יכולה להקל על קיום חובת הבדיקה. כלי AI כלליים עלולים להפיק אסמכתאות בדויות או ציטוטים שגויים; פולי משפט, שנבנתה עבור עורכי דין בישראל, מציעה כלים המאפשרים לבדוק את האסמכתאות בקלות וביעילות.

להלן שלבי הבקרה והאימות המובנים שמספקת פולי משפט לעורך הדין:

1. חיבור ישיר למאגרי פסיקה וחקיקה בישראל פולי משפט מחוברת למאגר מידע משפטי הכולל פסיקה של בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים, לצד חקיקה. חיבור זה מאפשר לעורך הדין לעיין במקורות שעליהם מבוססות האסמכתאות ולבדוק את נכונותן ואת התאמתן לטיעון.
2. תצוגה שקופה של הקטעים הספציפיים שעליהם הסתמכה המערכת מעבר להפניה עצמה, פולי מציגה באופן ישיר את הפסקאות והקטעים המדויקים מתוך פסק הדין או החוק שעליהם בחרה להסתמך בטיעון. כך יכול עורך הדין לצפות בקטע המקור, להשוות את המובאה לנוסח המקורי ולבדוק שהדברים לא הוצאו מהקשרם.
3. "מיני-רציו" ממוקד לכל פסק דין לצד כל פסק דין שאותר, פולי מפיקה "מיני-רציו" תמציתי ובהיר המשקף את לב ההכרעה, הרקע העובדתי והרציונל המשפטי. תמצית זו מסייעת לעורך הדין להעריך את הרלוונטיות וההקשר של פסק הדין בשלב הסינון הראשוני. היא אינה תחליף לעיון במקור ולבדיקת התאמתו לטיעון לפני שילובו בכתב הטענות.
4. קישור ישיר לפסק הדין המלא בלחיצת כפתור המערכת מספקת קישור ישיר ומיידי אל פסק הדין השלם במאגר. במקום להעתיק מספרי הליך, לפתוח מערכות נפרדות ולבצע חיפושים ידניים, עורך הדין עובר בלחיצה אחת אל מסמך המקור המלא לצורך השלמת הבדיקה המקצועית.
5. תשתית מעשית לקיום חובת הבדיקה המקצועית האחריות לבדיקת החומרים מוטלת תמיד על עורך הדין ואינה ניתנת להאצלה למערכת טכנולוגית. פולי משפט מנגישה את הכלים לביצוע הבדיקה: אימות האותנטיות, המהימנות והרלוונטיות של האסמכתאות. השילוב בין קטעי המקור, המיני-רציו והקישור לפסק הדין המלא הופך את הבדיקה למשימה ממוקדת ובת-ביצוע, ומסייע לעורך הדין לקיים את חובות האתיקה וההגינות הדיונית.

שימוש מושכל בפולי משפט יכול לשפר את הדיוק ואת הבקרה בעבודה המשפטית. הכלים מסייעים במחקר ובבדיקה, אך הגשת כתב בי-דין מבוסס מחייבת אימות עצמאי ושיקול דעת מקצועי של עורך הדין.

סיכום ומסקנות: בינה מלאכותית היא כלי עזר רב-עוצמה, אך האחריות המשפטית לעולם אינה ניתנת להאצלה

ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום הבינה המלאכותית מעמידות לרשות עורכי הדין כלים מתקדמים לייעול המחקר והניסוח, אך אינן פוטרות אותם מן החובות המקצועיות הבסיסיות ביותר. ההחלטות בפרשת Flycatcher ממחישות כי עצם השימוש בכלי AI אינו פוטר מבדיקה מקצועית, וכי הסתמכות בלתי מבוקרת על תוצריהם עלולה להוביל לסנקציות חמורות.³

התוצאה הכפולה - מחיקת כתבי הטענות של הלקוח מזה, וחיוב כספי אישי של הפרקליט בסך של קרוב ל-38,900 דולר מזה⁴ - מעבירה מסר חד-משמעי גם למערכת המשפט הישראלית. הגשת כתב בי-דין אינה גורעת מאחריותו המקצועית של עורך הדין לבדוק את הטיעונים ולאמת את האסמכתאות במקורן. בינה מלאכותית יכולה לסייע בהאצת העבודה ובסיעור מוחות, אך שיקול הדעת, הביקורת המקצועית והאחריות המשפטית הסופית נותרים תמיד בידי עורך הדין.²

מקורות והערות שוליים

1. Katherine Polk Failla, Opinion and order, Flycatcher Corp. Ltd. v. Affable Avenue LLC (2026).

   חזרה לטקסט ↑

2. Legal AI Governance, Flycatcher Corp. Ltd. v. Affable Avenue LLC.

   חזרה לטקסט ↑

3. Law360, Judge says AI errors show atty can't 'learn' from mistakes.

   חזרה לטקסט ↑

4. Katherine Polk Failla, Opinion and order, פסיקת שכר טרחה והוצאות (2026).

   חזרה לטקסט ↑

5. חוק לשכת עורכי הדין, תשכ״א–1961, סעיפים 54 ו-61.

   חזרה לטקסט ↑

6. כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ״ו–1986, כללים 32(א) ו-34(א).

   חזרה לטקסט ↑

7. תקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018, תקנות 3(ב), 4, 42, 151(ג) ו-156.

   חזרה לטקסט ↑

8. בג״ץ 38379-12-24 פלוני נ׳ בית הדין השרעי לערעורים ירושלים (פולי, 23.2.2025).

   חזרה לטקסט ↑

9. ע״א 6681-21 שרית קילקר נ׳ נועם עובד ניסים (פולי, 11.7.2023).

   חזרה לטקסט ↑